החלטה בתיק בר"ע 1101/06

1.         זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' השופטת א' בוהדנה) מיום 20/4/2006 שניתנה במסגרת תמ"ש 4223/00 לפיה נדחתה בקשת המבקש לחייב את המשיבים בתשלום דמי שימוש ראויים עד למתן פסק דין סופי שיכריע במחלוקת בין הצדדים.

2.         רקע עובדתי :

א .         הצדדים הם אחים.

ב .         בשנת 2004 הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבים במסגרתה עתר לקבל שני סעדים עיקריים:

אחד - סילוק יד המשיבים משתי הדירות אותן לא פינו על אף הקביעות שנקבעו בפסקי דין נשוא התדיינויות קודמות בין הצדדים ואשר שללו את הזכויות להן טענו המשיבים.

השני - חיוב כל אחד מהמשיבים לשלם למבקש סך של 107,500 ש"ח. סכום שמהווה תשלום דמי שימוש ראויים בגין 7 שנים שקדמו ליום הגשת התביעה.

ג .          המשיבים מצידם הגישו כתב הגנה, במסגרתו העלו את טענותיהם.

ד .         המבקש הגיש בקשה לסילוק כל אותן הטענות שהועלו ע"י המשיבים בכתב הגנתם על הסף.

ה .         בית משפט קמא נעתר באופן חלקי לבקשת המבקש ובהחלטתו מיום 8/2/2006 הורה על מחיקת סעיפים מסוימים מכתב הגנתם של המשיבים בשל מניעותם מהעלאת כל אותן טענות שהועלו כבר בעבר. בין הטענות שנותרו לדיון נותרה על כנה טענת הגנה של קיזוז.

ו .          ביום 9/2/2006 התקיים דיון מקדמי בתיק ובמעמד הדיון ביקש המבקש להורות על חיובם של המשיבים בתשלום דמי שימוש ראויים מיום ההחלטה שתתיר זאת.

ז .          ביום 20/4/2006 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש כאמור לעיל, בקובעו כי הבקשה היא למעשה, מתן פסק דין חלקי.

מכאן בקשת רשות הערעור.

3.         אלה בתמצית נימוקי הבקשה:

א .         טעה בית משפט קמא בכך כי סיווג את בקשתו של המבקש כבקשה למתן פסק דין חלקי. לטענת המבקש, בקשתו הוגשה כבקשה למתן סעד זמני, היות והמבקש לא ביקש לחייב את המשיבים בתשלום דמי שימוש ראויים לגבי העבר אלא רק מיום ההחלטה שתחייב את המשיבים להתחיל ולשלם כשכל מטרת המבקש היא להפחית מנזקיו.   

ב .         סעד זמני כספי הוכר בפסיקה כסעד שניתן במקרים חריגים המצדיקים זאת. לטענת המבקש מקרה שלפנינו הוא חריג מאוד כאשר משנת 1994 עושים המשיבים כל שעולה בידם על מנת לנסות ולמנוע מהמבקש ליהנות מפרי הנכס המושכר לו ולפיכך היה על בית משפט קמא להיעתר לסעד זמני, כאמור לעיל.  

4.         המשיבים מתנגדים לבקשה ומבקשים להשאיר את החלטתו של בית משפט קמא על כנה.

5.         דיון

א .         בית משפט קמא קבע בהחלטתו כדלהלן:

"... המבקש עותר למעשה למתן פסק דין חלקי, להורות למשיבים לשלם דמי שכירות חודשיים עד למועד הפינוי וזאת כמבוקש בתביעה העיקרית. קבלת הבקשה משמעותה הענקת מלוא הסעד המבוקש מבין כמה סעדים העומדים לדיון והיא אינה מהווה נדבך, או שלב ביניים בקביעת הסעד הסופי, המשך הדיון בתובענה יש בו כדי להביא לשינוייה, או לביטולה של ההחלטה האמורה.